קיימת חלוקה מסורתית לשני סוגים של מחלת הגלאוקומה: גלאוקומה פתוחת זווית וגלאוקומה זווית סגורה. האבחנה בין שני סוגי הגלאוקומה הללו חיונית, מכיוון שדרך הטיפול בכל אחד מהם שונה. גלאוקומה סגורת-זווית מטופלת על פי רוב בטיפול כירורגי, בעוד שגלאוקומה פתוחת זווית מטופלת לרוב על ידי תרופות להורדת הלחץ התוך-עיני.
גלאוקומה פתוחת זווית
זהו הסוג השכיח ביותר של גלאוקומה וקיים ב- 85% ממקרי הגלאוקומה. בגלאוקומה פתוחת זווית קיים חוסר איזון בין ייצור הנוזל התוך עיני לבין ניקוזו. ישנה חסימה במעבר הנוזל התוך-עיני דרך אזור הסינון בעין (Trabeculum) ולכן נוצרת עליה בלחץ התוך-עיני שעלולה לפגוע בעצב הראייה עד לכדי עיוורון. רוב האנשים אשר מפתחים גלאוקומה פתוחת זווית אינם מבחינים בסימפטומים מקדימים עד שהראייה הופכת ללקויה.
גלאוקומה סגורת-זווית
גלאוקומה סגורת-זווית (זווית צרה) מתרחשת כאשר תעלות הניקוז הרגילות בעין חסומות וכתוצאה מכך מעבר הנוזל התוך-עיני בין הלשכה האחורית לקדמית חסום. יתכנו 2 מצבים לתופעהזו:מצב כרוני בו התופעה ממשיכה להתפתח באיטיות או באופן מתמיד ומצב פתאומי וחריף. בגלאוקומה סגורת-זווית חריפה מתרחשת עליה פתאומית בלחץ התוך-עיני (IOP) בשל הסגירה הפתאומית של תעלת הניקוז והעליה בכמות הנוזלים בתוך העין. התקף חריף של גלאוקומה סגורת-זווית נחשב למצב חירום מכיוון שעצב הראייה עלול להנזקבאורח קשה תוך שעות ספורות. סימפטומים המתאימים לסוג זה של גלאוקומה כוללים הופעת הילות בהתבוננות על מקור אור, כאבים בתוך העין, בחילות והקאות.
גלאוקומה סגורת-זווית כרונית, כמו הגלאוקומה פתוחת-הזווית, עשויה לגרום לנזק בראייה ללא הופעת סימפטומים מקדימים. מחלת הגלאוקומה סגורת-הזווית נדירה, אולם, אנשים ממוצא אסיאתי או אסקימואי נמצאים בסיכון גבוה לחלות בה. כמו כן, נראה שהמחלה שכיחה יותר בקרב נשים מבוגרות מאשר בקרב אוכלוסיות אחרות.