לחץ תוך-עיני גבוה הוא גורם סיכון משמעותי ביותר ומאפיין חלק ניכר מהחולים בגלאוקומה.
העלייה בלחץ התוך עיני נקראת לעיתים יתר לחץ תוך-עיני. יתר לחץ תוך-עיני אינו מעיד בהכרח על מחלת הגלאוקומה, אולם, הוא מגביר את הסיכון לחלות במחלה ומעלה את הצורך לערוך בדיקות בתדירות גבוהה. לעיתים, רופא העיניים ימליץ על תרופות להורדת הלחץ התוך-עיני כדי למנוע התפתחות נזק גלאוקומטותי בהמשך.
כיצד נוצר לחץ תוך עיני גבוה?
להבנה טובה יותר של המחלה יש להכיר מעט את האנטומיה של העין:
גלגל העין הינו כדור כמעט סימטרי, למעט קמירותה של הקרנית. העין נחלקת לשני מקטעים – האחורי והקדמי, כאשר המקטע הקדמי נחלק לשתי לשכות, המופרדות ביניהן על ידי הקשתית (Iris). בלשכה האחורית נוצר נוזל (Aqueous Humor) החיוני לתפקוד העין. נוזל זה אחראי על הזנת העין ופינוי פסולת ממנה. תפקיד נוסף של הנוזל התוך עיני הוא יצירת לחץ פנימי הנקרא "לחץ תוך עיני" (Intraocular pressure – IOP) השומר על המבנה הכדורי של העין. רמת הלחץ התוך-עיני תלויה ביחס בין קצב ייצור נוזל ה – Aqueous Humor לבין קצב ניקוזו. קיימים הבדלים בין-אישיים באשר לרמת הלחץ התוך-עיני. הלחץ התוך-עיני הנורמלי שמקובל על מרבית רופאי העיניים נמצא בטווח של mm Hg 22 -10.
כיצד גורמת הגלאוקומה לפגיעה בראיה?
עצב הראייה הינו צרור של למעלה ממיליון סיבי עצב. הוא קושר את הרשתית – שכבת הרקמות הרגישות לאור בחלק האחורי של העין עם המוח (ראה דיאגרמה). לצורך ראייה תקינה דרוש עצב ראייה בריא. לחץ תוך עיני גבוה עלול לגרום ללחץ מכני על עצב הראייה ומכאן לתמותת תאי עצב.
לחץ תוך-עיני אינו הגורם היחיד להתפרצות גלאוקומה. ישנם חולי גלאוקומה בעלי לחץ תוך-עיני נורמלי תקין (Normal Tension Glaucoma). חולים אלה סובלים כפי הנראה גם מהפרעות אחרות בתפקוד עצב הראיה כגון: בקרה לא תקינה על זרימת הדם לעצב הראייה ומכאן לאספקה לקויה של חמצן וחומרי הזנה לתאי העצב (Ischemia). חוסר בחומרים חיוניים אלה הוא הגורם לניוון ולתמותת התאים (Apoptosis). התפתחות גלאוקומה תלויה במידה רבה ביכולת עצב הראייה לסבול את דרגת הלחץ הקיים בעין.
